ראש דוד, צו י׳

מהדורה: ראש דוד, מנטובה תרל"ו

מפרשים:
1 וחזיתיה להרב גנת ורדים ח"מ כלל ג' סי' י"ח נשאל באשה שאבדה תכשיטיה ורוצה בעלה לנכותם מכתובתה, וכתב ז"ל דדעתו הוא דדוקא שברה כלים במלאכתה פטורה ובנדונו העלה דחייבת עש"ב. ובזה אפרש דברי הספדן במגילה ו'. על ר' זירא ההוא אמר ארץ שנער הרה וילדה ארץ צבי גדלה שעשועיה אוי לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה, הכונה כי הצדיקים הם תכשיטין ומרגליות לדורם ולדעת הרב גנת ורדים האשה שאבדה תכשיטיה חייבת, ואנן בדידן כדין אשה ובעלה וצדיקים הם תכשיטין ששתלן הקב"ה בכל דור ודור, ואם בעון ישראל הצדיק אבד הו"ל כאשה שאבדה תכשיטיה שהיא חייבת. אמור מעתה באו על נכון דבריו של הספדן לפי פשוטן, אוי נא אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה, כי בעונה אבדה תכשיטיה הוא ר' זירא, והיא חייבת כדין אשה שאבדה תכשיטיה וכהוראת הרב גנת ורדים, ולזה קינה מיבעי לה לרקת שנתחייבה בסילוק ר' זירא וזהו אוי לה אמרה רקם.